גזר דין בתיק ת"פ 33259-09-12

פתח דבר:

1.         הנאשם הובא לדין בגין עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא ורישא לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (מספר עבירות) (להלן: " החוק") ועבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק.

2.         בכתב האישום נטען כי הנאשם מתגורר עם ז.מ. (להלן: " המתלוננת") ועם ב.מ (להלן: " מתלוננת 2") בדירת המתלוננת. ביום 14/07/09, בשעות הערב, איים הנאשם על המתלוננת באמירה שאם לא תיתן לו כסף הוא ישרוף את הבית. המתלוננת יצאה את הבית והלכה לבת שלה. הנאשם שילח אש בדירה, עזב את המקום והדירה ניזוקה.

3.         במועדים שאינם ידועים למאשימה, בין השנים 2010 ועד למעצרו ביום 02/09/12 ובהזדמנויות רבות, נהג הנאשם לאיים על המתלוננת ועל המתלוננת 2 באומרו כי אם לא יתנו לו כסף הוא ישרוף את הבית, ירצח אותן ויפגע בהן, בדרך זו הטיל עליהן אימה כדי להניען לשלם לו. במקרים רבים, נענו השתיים לדרישותיו ושילמו לו כסף.

4.         הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו וביום 04/12/12, שמעתי את טענות הצדדים לעניין העונש.

טיעוני הצדדים:

5.         המאשימה הגישה את הרשעותיו הקודמות שסומנו ת/1 וטענה כי המדובר במעשים חמורים שמצדיקים הטלת עונש מאסר ממושך וכן מאסר על תנאי מרתיע שצופה פני העתיד.

6.         בא כוח המאשימה הפנה לכך שמדובר בנאשם בן 42 שהספיק לצבור 9 הרשעות קודמות ואף לרצות עונשי מאסר של ממש.

7.         הנאשם ביצע עבירות חמורות כלפי בני משפחתו שבאיומים והפחדה סחט מהם כספים וגרם נזק לרכושם.

8.         המאשימה הפנתה לפסיקה של בתי המשפט וטענה כי מתחם הענישה בעבירות שבהן הורשע הוא בין 50 חודשי מאסר ל- 60 חודשי מאסר. על כן, ביקשה להטיל על הנאשם את העונש הקרוב לרף העליון.

9.         מטעם הנאשם הובאו עדים שהם קרובי משפחתו וחלקם היו הקורבנות וביקשו מבית המשפט לנהוג בו במידת הרחמים תוך שהם מדגישים את הצורך בהפנייתו לטיפולים רפואיים עקב מצבו הנפשי.

10.       הסנגור הפנה לפסיקה של בתי המשפט בעבירות דומות וטען כי מתחם הענישה הוא בין עונש מאסר שמרוצה בעבודות שירות כשהרף העליון במתחם ענישה זו נותן ביטוי לנסיבות ביצוע העבירה והעבר הפלילי של הנאשם הספציפי שעומד בפני בית המשפט. לדעת הסנגור, המאשימה הפנתה לפסיקה שנסיבותיה שונות מנסיבות המקרה שבפנינו ועל כן אין בפסיקה זו כדי לקבוע את מתחם הענישה.

11.       הנאשם נעצר ביום 15/07/09 ושוחרר ביום 19/07/09. בעקבות האישום האחרון הוא נעצר ביום 02/09/12 ומאז נמצא במעצר.

12.       הסנגור הפנה גם כן למצבו האישי והנפשי של הנאשם, לעדויות האופי ולבקשת המתלוננות להקל בדינו וביקש לנהוג בו על פי דרכו של בית הלל, תוך הפנייתו לטיפול רפואי.

13.       הנאשם בפנותו לבית המשפט, ציין את מצבו הנפשי, את מחלתו הקשה וביקש לאפשר לו להמשיך את הטיפול הרפואי במסגרת בית הסוהר. הנאשם הוסיף וטען כי הוא ביקש מהמתלוננות סכומים קטנים שנהג להחזיר ואף לתת להן סכומי כסף יותר גדולים, כאשר היה מקבל את קצבת הנכות.

חוות הדעת הרפואיות:

14.       בעניינו של הנאשם הוגשו חוות דעת מהן עולה כי מצבו הנפשי אינו יציב וכי מחמת צנעת הפרט אינני מפרט את האמור בהן במסגרת גזר הדין, אך די אם אפנה לחוות הדעת מיום 09/10/12 וחוות הדעת המשלימה מיום 10/10/12.

גזירת הדין:

15.       הנאשם הורשע בעבירות חמורות שפוגעות בחיי היומיום של קרובי משפחתו ועל כן יש לבחון את העונש הראוי בהתאם לנסיבות העבירות, נסיבותיו האישיות, מצבו הבריאותי והנפשי ובהתאם לשיקולי הענישה המקובלים במקומותינו.